שלום, זה דוד וברוכים השבים לבלוג שלי!
בפוסט הקודם עזבתי אתכם כאשר הסתתרתי במצדות עין גדי.
מה שקרה לאחר מכן זה ששאול אסף שלושת אלפים אנשים מכל ישראל ובא לבקש את נפשי ואת נפש אנשיי.
לגמרי במקרה, שאול עצר בדרך במערה בה אני ואנשיי ישבנו, ומכיוון שישבנו בירכתי המערה והיינו בשקט, לא הבחין בנו. אנשיי אמרו לי בלחישה "הנה היום אשר אמר ה' אליך: הנה אנכי נתן את אויבך בידך,ועשית לו כאשר יטב בעיניך" [1]. על אף שביקש את נפשי פעמים רבות, לא רציתי להרוג את שאול. זאת נראתה ההזדמנות המושלמת להרוג את אויבי, אך נכמרו רחמיי עליו. לא נתתי לאנשי לפגוע בשאול, אך רציתי ששאול ידע שיכולתי להרגו אך לא ניצלתי את ההזדמנות, כדי להעביר לו מסר על ניסיונותיו להורגי. לפתע, צץ רעיון במוחי. כרתתי את כנף המעיל אשר לשאול בלט [2].
לאחר מכן, יצאתי מהמערה וקראתי לשאול "אדוני המלך!" [3]. שאול הסתובב אלי ואני השתחוויתי אליו. סיפרתי לו את אשר אירע במערה למען יראה וירא, ואמרתי לו "כי בכרתי את כנף מעילך ולא הרגתיך דע וראה כי אין בידי פשע ולא חטאתי לך, ואתה צודה את נפשי לקחתה" [4].
נדמה לי שדבריי עשו רושם רב על שאול מפני שאמר "הקולך זה בני דוד?" [5] ופרץ בבכי. הוא ביקש ממני לרחם על זרעו ועל בני ביתו ולא להשמידם. נשבעתי לשאול, ושאול הלך אל ביתו. ואנשיי ואני עלינו על המצודה.
אני ממש מקווה שאהבתם את הפוסט הזה, ואם אתם רוצים עוד פוסטים בסגנון הזה כתבו לי למטה. (:

~

מבוסס על שמואל א' פרק כ"ד
(10.4.2017)

הערות שוליים:
[1]- פסוק ד'
[2]- פסוק ד'
[3]- פסוק ח'
[4]- פסוק י"א
[5]- פסוק ט"ז

שלום, זה דוד וברוכים השבים לבלוג שלי!

לא מזמן, הפלשתים הגיעו לעיר קעילה והחלו לבזוז אותה ולפגוע בה. התלבטתי האם לצאת למלחמה, לכן שאלתי את ה' בתקווה שיענה לי "האלך והכיתי בפלשתים האלה?", והוא אכן ענה לי ואמר לי "לך והכית בפלשתים, והושעת את קעילה" [1].

אנשי אמרו לי "הנה אנחנו פה ביהודה יראים, ואף כי נלך קעלה, אל מערכות פלשתים" [2] לכן שאלתי את ה' שוב אם עליי לסכן כך את אנשיי, שכבר מראש נמצאים בסכנה חמורה. ה' אמר לי "קום רד קעילה כי אני נותן את פלשתים בידך" [3] לכן סמכתי עליו ויצאתי אלי קרב.
אנשיי ואני ניצחנו, הבאנו על הפלשתים מכה גדולה והושענו את ישבי קעילה.
קצת יותר מאוחר, נודע לי כי שאול יודע על מקום המצאי. וידאתי את השמועה בעזרת ה', וברחתי עם אנשיי למדבר זיף.לשמחתי הרבה, יהונתן בא אליי ואמר לי "אל תירא, כי לא תמצאך יד שאול אבי, ואתה תמלוך על ישראל, ואנכי אהיה לך למשנה, וגם שאול אבי יודע כן" [4]. דבריו של יהונתן הרגיעו אותי, ועזרו לי לצבור אנרגיות חדשות ורצון מחודש לשרוד. לאחר מכן כרתנו ברית לפני ה' ויהונתן הלך לביתו.
שאול רדף אותי גם במדבר, אך ניצלתי בזכות מלאך שבא ואמר לשאול שפלשתים פלשו לארץ. בחרתי משם למצדות עין גדי.
אני כבר מחכה ליום שבו לא אצטרך להסתתר כך ואקבל את הכבוד הראוי לי כמלך ולא אצטרך להסתתר כך.


אני ממש מקווה שאהבתם את הפוסט הזה, ואם אתם רוצים עוד פוסטים בסגנון הזה כתבו לי למטה. (:

~

מבוסס על שמואל א' פרק כ"ג
(10.4.2017)

הערות שוליים:
[1]- פסוק ב'
[2]- פסוק ג'
[3]- פסוק ד'
[4]- פסוק י"ז
[5]- פסוק

שלום, זה דוד וברוכים השבים לבלוג שלי! 

שאול ממשיך לרדוף אותי. יהונתן עזר לי לברוח ממנו, ובלי יהונתן כנראה שלא הייתי שורד.
אחרי שברחתי מארמון המלך, הגעתי אל העיר נב אל אחימלך הכהן, אשר נתן לי מזון, ומשם ברחתי והגעתי אל אכיש מלך גת. להפתעתי, זיהו אותי עבדי לכיש, ואמרו לו: "הלוא זה דוד מלך הארץ, הלוא לזה יענו במחולות לאמור: הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו" [1]. יראתי מאוד מפני מלך גת מפני שחששתי שיהרגני, עד שלפתע צץ רעיון במוחי. העמדתי פני משוגע, ולכן מלך גת גרש אותי ואמר לעבדיו: "הנה תראו איש משתגע, למה תביאו אותו אלי? חסר משוגעים אני כי הבאתם את זה להשתגע עליי? הזה יבוא אל ביתי?" [2].
הלכתי משם ונמלטתי אל מערת עדלם, ובעקבותיי, באו אליי אחיי וכל בית אבי, מכיוון שגם הם פחדו מנקמת שאול. התאספו אליי כארבע מאות איש, כל איש מצוק וכל איש אשר לו נשא וכל איש מר נפש [3], והייתי להם לשר.
לאחר מכן הלכתי אל מלך מואב וביקשתי שייתן מחסה לאבי ואמי, עד שאדע מה יעלה בגורלי. גד הנביא אמר לי: "לא תשב במצודה, לך ובאת לך ארץ יהודה" [4] שמעתי בעצתו, והלכתי אל יער חרת.
יום אחד, הגיע אלי בנו של אחימלך בן טוב ששמו אביתר וסיפר לי ששאול הרג את כהני ה', לא הופתעתי ועניתי לו: "ידעתי ביום ההוא כי שם דויג האדמי כי הגד יגיד לשאול, אנכי סבתי בכל נפש בית אביך. שבה איתי, אל תירא, כי אשר יבקש את נפשי יבקש את נפשך, כי משמרת אתה עמדי" [5].
מאז שראיתי את דואג בנוב ידעתי שיספר לשאול את מה שראה. אני מרגיש מעט אשם במותם של בני משפחתו אל אחימלך, אני הוא שגרמתי למותם בכך שקיבלתי את עזרת אחימלך. לכן, אשמור על אחימלך כמה שאוכל.

אני ממש מקווה שאהבתם את הפוסט הזה, ואם אתם רוצים עוד פוסטים בסגנון הזה כתבו לי למטה. (:

~

מבוסס על שמואל א' פרקים כ"א- כ"ב
(8
.4.2017)

הערות שוליים:
פרק כ"א:
[1]- פסוק י"ב
[2]- פסוק ט"ז
פרק כ"ב:
[3]- פסוק ב'
[4]- פסוק ה'
[5]- פסוקים כ"ב- כ"ג

שלום, זה דוד וברוכים השבים לבלוג שלי!
הרבה זמן לא העלתי פוסט ורציתי לסביר לכם למה.
לא מזמן, בא אלי יהונתן ואמר לי ששאול אביו מבקש להמיתי וביקש ממני להשמר ולשבת בסתר, ולא לבוא מחר אל בית המלך כמנהגי תמיד. הוא אמר לי שינסה לדבר עם אביו להשיבו מהחלטתו להמיתי. וכאשר ידע את דעתו של אביו, יגיד לי ואדע כיצד להתנהג.
יהונתן סיפר לי כי דיבר בי טוב אל שאול אביו ואביו אמר לו "חי ה' אם יומת" [1].  ולאחר שאמר לי את הדברים הללו, התייצבתי כרגיל אל מול שאול, ואז יצאתי להלחם בפלשתים, והם נסו.
כאשר ניגנתי לשאול, חזר על נסיונו הראשון להרוג אותי בעזרת חניתו, ושבתי וברחתי.
באה אלי מיכל אשתי ואמרה לי: "אם אינך ממלט את נפשך הלילה, מחר אתה מומת" [2] ועזרה לי להמלט דרך החלון.
ברחתי אל שמואל, וסיפרתי לו את כל אשר קרה לי, ושנינו הלכנו את נוית. גם שם שאול מצא אותי ושלח אלי שליחים.
בסופו של דבר שאול בא גם הוא והתנבא גם הוא לפני שמואל [3].

זה סוף הסיפור שלנו לבינתיים. אני מקווה שאהבתם את הפוסט הזה, ואם אתם רוצים עוד פוסטים בסגנון הזה כתבו לי למטה. (:

~

מבוסס על שמואל א' פרק י"ט
(6.4.2017)

הערות שוליים:
[1]- פסוק ו'
[2]- פסוק י"א
[3]- פסוק כ"ד