שלום, זה דוד וברוכים השבים לבלוג שלי!
בפוסט הקודם עזבתי אתכם כאשר הסתתרתי במצדות עין גדי.
מה שקרה לאחר מכן זה ששאול אסף שלושת אלפים אנשים מכל ישראל ובא לבקש את נפשי ואת נפש אנשיי.
לגמרי במקרה, שאול עצר בדרך במערה בה אני ואנשיי ישבנו, ומכיוון שישבנו בירכתי המערה והיינו בשקט, לא הבחין בנו. אנשיי אמרו לי בלחישה "הנה היום אשר אמר ה' אליך: הנה אנכי נתן את אויבך בידך,ועשית לו כאשר יטב בעיניך" [1]. על אף שביקש את נפשי פעמים רבות, לא רציתי להרוג את שאול. זאת נראתה ההזדמנות המושלמת להרוג את אויבי, אך נכמרו רחמיי עליו. לא נתתי לאנשי לפגוע בשאול, אך רציתי ששאול ידע שיכולתי להרגו אך לא ניצלתי את ההזדמנות, כדי להעביר לו מסר על ניסיונותיו להורגי. לפתע, צץ רעיון במוחי. כרתתי את כנף המעיל אשר לשאול בלט [2].
לאחר מכן, יצאתי מהמערה וקראתי לשאול "אדוני המלך!" [3]. שאול הסתובב אלי ואני השתחוויתי אליו. סיפרתי לו את אשר אירע במערה למען יראה וירא, ואמרתי לו "כי בכרתי את כנף מעילך ולא הרגתיך דע וראה כי אין בידי פשע ולא חטאתי לך, ואתה צודה את נפשי לקחתה" [4].
נדמה לי שדבריי עשו רושם רב על שאול מפני שאמר "הקולך זה בני דוד?" [5] ופרץ בבכי. הוא ביקש ממני לרחם על זרעו ועל בני ביתו ולא להשמידם. נשבעתי לשאול, ושאול הלך אל ביתו. ואנשיי ואני עלינו על המצודה.
אני ממש מקווה שאהבתם את הפוסט הזה, ואם אתם רוצים עוד פוסטים בסגנון הזה כתבו לי למטה. (:

~

מבוסס על שמואל א' פרק כ"ד
(10.4.2017)

הערות שוליים:
[1]- פסוק ד'
[2]- פסוק ד'
[3]- פסוק ח'
[4]- פסוק י"א
[5]- פסוק ט"ז

שלום, זה דוד וברוכים השבים לבלוג שלי!

לא מזמן, הפלשתים הגיעו לעיר קעילה והחלו לבזוז אותה ולפגוע בה. התלבטתי האם לצאת למלחמה, לכן שאלתי את ה' בתקווה שיענה לי "האלך והכיתי בפלשתים האלה?", והוא אכן ענה לי ואמר לי "לך והכית בפלשתים, והושעת את קעילה" [1].

אנשי אמרו לי "הנה אנחנו פה ביהודה יראים, ואף כי נלך קעלה, אל מערכות פלשתים" [2] לכן שאלתי את ה' שוב אם עליי לסכן כך את אנשיי, שכבר מראש נמצאים בסכנה חמורה. ה' אמר לי "קום רד קעילה כי אני נותן את פלשתים בידך" [3] לכן סמכתי עליו ויצאתי אלי קרב.
אנשיי ואני ניצחנו, הבאנו על הפלשתים מכה גדולה והושענו את ישבי קעילה.
קצת יותר מאוחר, נודע לי כי שאול יודע על מקום המצאי. וידאתי את השמועה בעזרת ה', וברחתי עם אנשיי למדבר זיף.לשמחתי הרבה, יהונתן בא אליי ואמר לי "אל תירא, כי לא תמצאך יד שאול אבי, ואתה תמלוך על ישראל, ואנכי אהיה לך למשנה, וגם שאול אבי יודע כן" [4]. דבריו של יהונתן הרגיעו אותי, ועזרו לי לצבור אנרגיות חדשות ורצון מחודש לשרוד. לאחר מכן כרתנו ברית לפני ה' ויהונתן הלך לביתו.
שאול רדף אותי גם במדבר, אך ניצלתי בזכות מלאך שבא ואמר לשאול שפלשתים פלשו לארץ. בחרתי משם למצדות עין גדי.
אני כבר מחכה ליום שבו לא אצטרך להסתתר כך ואקבל את הכבוד הראוי לי כמלך ולא אצטרך להסתתר כך.


אני ממש מקווה שאהבתם את הפוסט הזה, ואם אתם רוצים עוד פוסטים בסגנון הזה כתבו לי למטה. (:

~

מבוסס על שמואל א' פרק כ"ג
(10.4.2017)

הערות שוליים:
[1]- פסוק ב'
[2]- פסוק ג'
[3]- פסוק ד'
[4]- פסוק י"ז
[5]- פסוק

שלום, זה דוד וברוכים השבים לבלוג שלי! 

שאול ממשיך לרדוף אותי. יהונתן עזר לי לברוח ממנו, ובלי יהונתן כנראה שלא הייתי שורד.
אחרי שברחתי מארמון המלך, הגעתי אל העיר נב אל אחימלך הכהן, אשר נתן לי מזון, ומשם ברחתי והגעתי אל אכיש מלך גת. להפתעתי, זיהו אותי עבדי לכיש, ואמרו לו: "הלוא זה דוד מלך הארץ, הלוא לזה יענו במחולות לאמור: הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו" [1]. יראתי מאוד מפני מלך גת מפני שחששתי שיהרגני, עד שלפתע צץ רעיון במוחי. העמדתי פני משוגע, ולכן מלך גת גרש אותי ואמר לעבדיו: "הנה תראו איש משתגע, למה תביאו אותו אלי? חסר משוגעים אני כי הבאתם את זה להשתגע עליי? הזה יבוא אל ביתי?" [2].
הלכתי משם ונמלטתי אל מערת עדלם, ובעקבותיי, באו אליי אחיי וכל בית אבי, מכיוון שגם הם פחדו מנקמת שאול. התאספו אליי כארבע מאות איש, כל איש מצוק וכל איש אשר לו נשא וכל איש מר נפש [3], והייתי להם לשר.
לאחר מכן הלכתי אל מלך מואב וביקשתי שייתן מחסה לאבי ואמי, עד שאדע מה יעלה בגורלי. גד הנביא אמר לי: "לא תשב במצודה, לך ובאת לך ארץ יהודה" [4] שמעתי בעצתו, והלכתי אל יער חרת.
יום אחד, הגיע אלי בנו של אחימלך בן טוב ששמו אביתר וסיפר לי ששאול הרג את כהני ה', לא הופתעתי ועניתי לו: "ידעתי ביום ההוא כי שם דויג האדמי כי הגד יגיד לשאול, אנכי סבתי בכל נפש בית אביך. שבה איתי, אל תירא, כי אשר יבקש את נפשי יבקש את נפשך, כי משמרת אתה עמדי" [5].
מאז שראיתי את דואג בנוב ידעתי שיספר לשאול את מה שראה. אני מרגיש מעט אשם במותם של בני משפחתו אל אחימלך, אני הוא שגרמתי למותם בכך שקיבלתי את עזרת אחימלך. לכן, אשמור על אחימלך כמה שאוכל.

אני ממש מקווה שאהבתם את הפוסט הזה, ואם אתם רוצים עוד פוסטים בסגנון הזה כתבו לי למטה. (:

~

מבוסס על שמואל א' פרקים כ"א- כ"ב
(8
.4.2017)

הערות שוליים:
פרק כ"א:
[1]- פסוק י"ב
[2]- פסוק ט"ז
פרק כ"ב:
[3]- פסוק ב'
[4]- פסוק ה'
[5]- פסוקים כ"ב- כ"ג

שלום, זה דוד וברוכים השבים לבלוג שלי!
הרבה זמן לא העלתי פוסט ורציתי לסביר לכם למה.
לא מזמן, בא אלי יהונתן ואמר לי ששאול אביו מבקש להמיתי וביקש ממני להשמר ולשבת בסתר, ולא לבוא מחר אל בית המלך כמנהגי תמיד. הוא אמר לי שינסה לדבר עם אביו להשיבו מהחלטתו להמיתי. וכאשר ידע את דעתו של אביו, יגיד לי ואדע כיצד להתנהג.
יהונתן סיפר לי כי דיבר בי טוב אל שאול אביו ואביו אמר לו "חי ה' אם יומת" [1].  ולאחר שאמר לי את הדברים הללו, התייצבתי כרגיל אל מול שאול, ואז יצאתי להלחם בפלשתים, והם נסו.
כאשר ניגנתי לשאול, חזר על נסיונו הראשון להרוג אותי בעזרת חניתו, ושבתי וברחתי.
באה אלי מיכל אשתי ואמרה לי: "אם אינך ממלט את נפשך הלילה, מחר אתה מומת" [2] ועזרה לי להמלט דרך החלון.
ברחתי אל שמואל, וסיפרתי לו את כל אשר קרה לי, ושנינו הלכנו את נוית. גם שם שאול מצא אותי ושלח אלי שליחים.
בסופו של דבר שאול בא גם הוא והתנבא גם הוא לפני שמואל [3].

זה סוף הסיפור שלנו לבינתיים. אני מקווה שאהבתם את הפוסט הזה, ואם אתם רוצים עוד פוסטים בסגנון הזה כתבו לי למטה. (:

~

מבוסס על שמואל א' פרק י"ט
(6.4.2017)

הערות שוליים:
[1]- פסוק ו'
[2]- פסוק י"א
[3]- פסוק כ"ד

שלום, זה דוד וברוכים השבים לבלוג שלי!

רציתי להרחיב היום קצת על מה שקרה לאחר הסיפור של הפוסט
הקודם. 

אחרי שנגמרה המלחמה, וגולית הובס, העם הריע לי ולשאול. ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשיר והמחולות לקראת שאול המלך, בתופים, בשמחה ובשלשים. ותענינה הנשים המשחקות ותאמרן: הכה שאול באלפו ודוד ברבבותיו [1]. השמחה הייתה רבה, ושמחתי גם אני על נצחוני עד ששאול אמר: "נתנו לדוד רבבות, ולי נתנו האלפים, ועוד לו אך המלוכה" [2]. נדמה לי כי שאול עוין לי מעט, לא נראה כי מצא חן הדבר בעיניו. בכנות, מבין אני אותו. לקחתי ממנו את המלוכה, את כבוד העם ולאחר מכן גם את בתו מרב.

לאחר מכן, ישבתי וניגנתי כרגיל, כאשר לפתע צעק שאול "אכה בדוד ובקיר" [3] וזרק את חרבו לכיווני. ברחתי ממכתו פעמיים. אני חושב שלאחר שלא הצליח, פחד ממני כי חשד שרוח אלוהים סרה מעליו, ולכן עזב. לאחר מכן, עשה מעשה מעט מוזר ומינה אותי לשר אלף- מפקד פלוגה של אלף חיילים.

יצאתי לפני העם, והעם הריע לי. שאול בא אלי ואמר לי "הנה בתי הגדולה מרב, אותה אתן לך לאישה, אך היה לי לבן חיל והלחם מלחמות ה'" [4] עניתי לו: "מי אנכי ומי חיי, משפחת אבי בישראל, כי אהיה חתן למלך?" [5]. 

מרב ניתנה לאחר, ושאול שלח שליחים שידברו אלי בסתר כי שאול רוצה לתת לי את בתו. אמרתי לשליחים כי איני מעוניין, לא יהיה לי קל לשאת את בת המלך, המלך בוודאי ידרוש הרבה כסף, ואין מספיק כסף ברשותי. השליחים חזרו אלי ואמרו ששאול לא רוצה כסף, אלא נקמה באויביו, להרוג מאה פלשתים. הכיתי מאתיים פלשתים והבאתי את ערלותיהם אל שאול, ונתן לי שאול את בתו מיכל לאשה.

זה סוף הסיפור שלנו לבינתיים... (: כאשר יקרו עוד דברים אעדכן אתכם.
אני מקווה שאהבתם את הפוסט הזה, ואם אתם רוצים עוד פוסטים בסגנון הזה כתבו לי למטה. (:

~

מבוסס על שמואל א' פרק י"ח

(28.3.2017)

הערות שוליים:
[1]- פסוק ו'-ז'
[2]- פסוק ח'
[3]- פסוק י"א
[4]- פסוק י"ז
[5]- פסוק י"ח 

שוב שלום, זה דוד. וברוכים השבים לבלוג שלי!

היום אני ממש מתרגש לספר לכם על שיתוף פעולה שלי עם להקה שאני מאוד אוהב- כוורת. 

כידוע לכם, הפלשתים פרצו במלחמה. שלושת אחיי הגדולים, אליאב, אבינדב ושמה הלכו אחרי שאול, ואני חזרתי לרעות את הצאן. לאחר מכן, אבי קרא לי להביא צידה לאחיי ולדרוש בשלומם. השכמתי בבוקר והלכתי כאשר ציווני אבי. כאשר הגעתי אל אזור המערכה, נטשתי את כלי מעליי על יד שומר הכלים, רצתי ושאלתי את אחיי לשלום. 

לפתע, שמעתי בשורה על איש העלה לחרף את ישראל, גוליית, אשר הזמין את ישראל לדו קרב שיכריע את המערכה. שאלתי "מה יעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל? כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף מערכות אלהים חיים?" [1]. לצערי, אליאב אחי הגדול לא אהב את שאלתי, רואה הוא בי ילד קטן אשר רוצה תשומת לב ותהילה. לכן אמרתי לו "מה עשיתי עתה? הלוא דבר הוא" [2]. אינני מבין אותו עד עתה, רק דיברתי ושאלתי. מדוע דיבר על זדון ועל רוע לבב?

לאחר מכן התנדבתי להלחם מול הפלשתי, ולאחר שיחה עם שאול, הצלחתי לשכנע אותו לשלוח אותי להתייצב נגד גוליית. 

לבשתי מדים, אך אלו היו כבדים ומסורבלים והכבידו עליי. לכן, לקחתי מקל בידי ובחרתי לי חמישה חלוקי אבנים מן הנחל ושמתי אותם בכלי הרועים אשר לי, לקחתי את קלעי בידי, וניגשתי אל הפלשתי. הפלשתי בז לי כיוון שהנני נער ואמר לי "הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות? לכה אלי ואתנה את בשרך לעוף השמיים ולבהמת השדה" [3] לכן עניתי לו "היום הזה יסגרך ה' בידי והכתך, והסירתי את ראשך מעליך, ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה לעוף השמיים ולחית הארץ, וידעו כל הארץ כי יש אלהים לישראל". [4]

שלחתי את ידי אל הכלי ולקחתי משם אבן, יריתי אותה והאבן פגעה במצחו של גוליית! גוליית הענק נפל על הקרקע, ואני לקחתי את חרבו וכרתתי בה את ראשו וכל הפלשתים ברחו כי מת גיבורם! כל בני ישראל הריעו לי ושמחתי על נצחוני.

עכשיו הגיע הרגע שבגללו סיפרתי לכם את כל הסיפור. לאחר כל המעשים הללו, פנו אליי הלהקה "כוורת" וביקשו ממני לשמוע את סיפורי כדי לכתוב עליו שיר! אני אוהב מאוד מוזיקה, ומנגן בעצמי על נבל לכן לא יכולתי לסרב להצעה מפתה שכזו.

הנה קישור לשיר:

https://youtu.be/B0xWYu3zasE

והנה קישור למלים:

http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=563&wrkid=813

~ השיר נקרא "גוליית" ומספר את הסיפור שסיפרתי לכם למעלה ~

אני ממש מתרגש להיות חלק מהאלבום המדהים הזה, ואשמח לשמוע מה דעתכם על השיר המקסים הזה למטה בתגובות!

אני מקווה שאהבתם את הפוסט הזה, ואם אתם רוצים עוד פוסטים בסגנון הזה כתבו לי למטה. (:

~

מבוסס על שמואל א' פרק י"ז

(25.3.2017)

הערות שוליים:

[1]- פסוק כ"ו

[2]- פסוק כ"ט

[3]- פסוקים מ"ג- מ"ד

[4]- פסוק מ"ו

שלום, אני דוד וברוכים הבאים לבלוג שלי!

כאן אשתף אתכם בסיפורים מחיי היומיום שלי.

הבה ונתחיל בסיפור הראשון:

היום רעיתי בצאן, כשלפתע אבי קרא לי לסוב אל השולחן, מנקודה זאת, הכל נדמה כחלום. שמואל הנביא הגיע ומשח אותי למלך!!

לאחר מכן, תאמינו או לא, קראו לי לנגן לשאול המלך!!! מעולם לא הופעתי בנגינה וממש התרגשתי מכיוון שנקראתי לנגן ללא אחר מאשר מלך ישראל!!

כיוונתי מעט את המיתרים  לפני יציאתי מהבית, ואבי נתן לי חמור ועליו לחם, נאד יין וגדי עזים אחד, לכבד את שאול במתנות אלה.

ניגנתי לשאול, ואני חושב שהצלחתי בהופעה.
אני לא הייתי בהרבה הופעות אז אני לא כל כך יודע למה להשוות את הופעתי. הייתי פעם הכמה הופעות של הלהקה בבית הספר שלנו ליד"ה- ארנבות הגהינום. אני ממש אוהב מוזיקה, בעיקר רוק ואני מעריץ ממש גדול של mcr (להקת רוק ששמה המלא הוא my chemical romance). קצת סטיתי מהנושא, בקיצור, היה לי יום נפלא.

אני ממש מקווה שאהבתם את הפוסט הזה, ואם אתם רוצים עוד פוסטים בסגנון הזה כתבו לי למטה. (:

~

מבוסס על שמואל א' פרק ט"ז פסוקים י"א- כ"ג

(10.3.2017)